<h1>ארחות חיים הלכ' תקיעת שופר סימן ט'</h1>
<h2>דף כט:</h2>
בזמן הזה שאנו עושין ב' ימים טובי' בגלו' כדרך שתוקעין בראשון כך תוקעין בשני ואם חל יום ראשון להיות בשבת תוקעין בשני בלבד.
י"ט של ר"ה שחל להיות בשבת אין תוקעין שופר בגבולין לפי שאין הכל בקיאין לתקוע והכל חייבין לשמוע גזירה שמא יבא ויוליכנו ד' אמות בר"ה למי שיתקע לו ויתחייב סקילה. ויש שואלין אמאי לא דחינן ר"ה כדמקלע בשבת משום תקיעת שופר כי היכי דדחינן ליה מיום א' משום יום ערבה. והתשובה דזמנין דמקלע מולד בהי"ח ויהיה נדחה עד שבת משום מולד זקן ומשום ו' אד"ו ואם נדחה אותו גם מיום ז' משום תקיעת שופר נצטרך לדחות עד יום ב' משום א' אד"ו נמצא שלא יהיה נקבע עד יום ה' אחר המולד וכולי האי לא דחינן משום דמחזי כשקרא. ועוד יש לומר דשאני שופר שיש לו תשלומין למחר שאף בני ארץ ישראל עושין ר"ה ב' ימים אבל ערבה אין לה תשלומין לשמיני. כתוב בויקרא רבה כתוב א' אומר יום תרועה וכתוב א' אומר זכרון תרועה הא כיצד יתקיימו שניהם בזמן שהוא בחול יום תרועה ובזמן שהוא בשבת זכרון תרועה.
<h2>דף לג.</h2>
התינוקות שלא הגיעו לחינוך אין מעכבין אותן מלתקוע בשבת שאינה של ר"ה כדי שילמדו ומות' לגדול להתעסק עמהן כדי ללמדן בי"ט בין שהגיעו לחינוך בין שלא הגיעו לחינוך שהתקיעה אינה אסורה אלא משום שבות כ"כ הרמב"ם ז"ל והר"ש פי' מתעסק שילמוד אותו לא שיהא הוא תוקע שזה ודאי אסור זו תעשה ארוכה וזו תעשה קצרה. הבעל ההשלמה ז"ל כתב מסתברא לן שלא אמר ר' אלעזר ואפי' בשבת אלא בזמן שדוחה תקיעת שופר שבת אבל בזמן הזה לא עכ"ל. והראב"ד ז"ל כתב דקטן שהגיע לחינוך אביו מתעסק עמו כדי שילמוד אפי' בשבת הסמוכה לי"ט אבל קטן שלא הגיע לחינוך הוא עצמו תוקע בי"ט אבל לא בשבת וכ"ש שאין אביו מתעסק עמו וכן דעת הר"ש והר"י מקור' ז"ל. והרשב"א ז"ל פי' איפכא ובאר דבי"ט שחל להיות בשבת עסקינן.
